ערב שישי, שבת בצהריים, יום עצמאות, ובעצם, כל הזדמנות היא סיבה טובה לחגיגה. ואצלנו, הישראלים, אין דרך טובה ושמחה יותר לחגוג מאשר להדליק את המנגל, לפתוח שולחן, להביא בירות קרות (או מים, מיץ, קולה – למי שמעדיף) ופשוט לחגוג את החיים ואת החברות. מאז ומתמיד היוותה האש את המרכז שמסביבו הצטופפו האנשים, וכיום, כשאותה אש בוערת במנגל שלנו, לא מפתיע שאנחנו חשים את אותה תחושת חמימות מתפשטת בנו, כשהמנגל נדלק, החברים מתחילים להגיע והישראליות האמיתית שלנו, זו שמבוססת על החברות האמיתית, האמיצה, מתגלה.
אמור לי אצל מי מינגלת ואומר לך מי אתה
מנגל נחשב לאחת מצורות הבילוי הנפוצות ביותר כיום. אנחנו “גדלים” לתוך זה – בהתחלה, כילדים, במנגלים שעורכים ההורים שלנו ואנחנו מתרוצצים שם בין רגלי המבוגרים. מאוחר יותר, עם החבר’ה כשבא לחגוג אירוע מיוחד, או סתם להיפגש עם החבר’ה שלא ראית מזמן כי סגרו שבת בבסיס, ולבסוף, המעגל נסגר – אתה הממנגל, כשהילדים שלך הם אלה המתרוצצים בין הרגליים, ולומדים להכיר את העולם דרך הערכים הישראליים שלנו, הערכים של חברות, אהבת החיים ולרוב, גם אהבת הטבע (כי לא לכולנו יש בית פרטי עם חצר או גינה שניתן למנגל בהן J).
מנגל גם מלמד אותנו על שותפות
חשבתם פעם מה מסתתר מאחורי המנהג שכל אחד מביא משהו למנגל המשותף? כל אחד מביא למנגל את מה שהכי טבעי לו להביא – האחת מביאה את סלט תפוחי האדמה המצוין שלה, האחרת – קינוח מהמם שכולם יודעים שאף אחד אחר אינו יודע להכין אותו כמוה. כל אחד זוכה למחמאות, לטפיחות על השכם ולחיזוקים, אבל בעצם, כולם פועלים יחד לצורך השגת מטרה משותפת – יצירת החוויה הטובה ביותר עבור כולם ועבור כל אחד מהמשתתפים במנגל בנפרד. ואם נחשוב על זה טיפה מעבר לשאלה “טעים או לא טעים?” (טעים, בטח שטעים, הכי טעים שיש!) נגלה, שבעצם המנגל הוא ההשתקפות הפשוטה ביותר של הישראליות שלנו. לא ככה?